גמרא
פירוש
איְצִיאָה בָּעֵינַן לִשְׁמָהּ אַף הֲוָיָיה בָּעֵינַן לִשְׁמָהּ אוֹ דִלְמָא הֲוָיוֹת לַהֲדָדֵי מַקְּשִׁינַן מָה הֲוָיָיה דְכֶסֶף לָא בָּעֵינַן לִשְׁמָהּ אַף הֲוָיָיה דִשְׁטָר לָא בָּעֵינַן לִשְׁמָהּ.
בָּתַר דְּבַעְיָא הֲדַר פַּשְׁטַהּ בהֲוָיָיה לִיצִיאָה מַקְּשִׁינַן דְּאָמַר קְרָא {דברים כ״ד:ב׳} וְיָצְאָה וְהָיְתָה.כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
מהתם הו״א עד דמקדיש והדר בעיל קמל״ן. והא דרב לא חייש להאי פירכא נ״ל דכיון דמסקינן בסמוך דרבי נמי אית ליה דובעלה אתא נמי למעט אמה העברייה מדלא כתיב ובעל א״כ תו לית לן למימר דבאשה דמקדש והדר בעיל דא״כ תו לא שייך למעט אמה העברייה דהא אדרבה אמה העברייה נקנית בכסף לחוד וליכא למימר דמשום הא גופא איצטריך למעט אמה העברייה דלא בעינן ביאה וניקנית בכסף לחוד דלא תימא נהי דבע״ע נקנה בכסף לחוד אפ״ה באמה העברייה בעינן כסף וביאה מהקישא דאחרת הא ליתא לפי שיטת התוספות לעיל דף ג׳ ע״ב דהקישא דאחרת אתא לרבויי קנינים ולא למעוטי קנינים ע״ש ובלא״ה נמי לא שייך למימר הכי דאדרבה מצינן למימר איפכא דמקשינן עבריה לעברי דבכסף לחוד והדר מקשינן אשה לאחרת וכ״ש דבאשה לית לן משמעות דבעינן דוקא תרווייהו ועכ״פ נימא דכל חד תיקו אדוכתא אע״כ מדאיצטריך למעט אמה העברייה אלמא דבאשה נקנית בביאה לחוד משא״כ לר׳ יוחנן דלא משמע ליה למידרש ובעלה לתרתי דרשות לגופא ולמעוטי אמה העברייה דלא משמע ליה דניכתוב ובעל כדמשמע בסמוך וא״כ שפיר קאמר דאיצטריך בעולת בעל דאי מובעלה לחוד סד״א דמקדש והדר בעיל וליכא למימר דאכתי היאך ס״ד דבעינן מקדש והדר בעיל הא ע״כ כסף לחוד קונה מהקישא דאחרת דבהא מצינן למימר דלא משמע כלל להקיש לאחרת לענין קנין כסף כיון דלא אשכחן כסף שמועיל לענין אישות כדאמרינן לעיל ואיכא לאוקמי הקישא לשאר מילי וטפי הוי ניחא לן למימר הכי כיון דפשטא דקרא כי יקח איש אשה ובעלה משמע דמקדש והדר בעיל או כמו שתירץ רבינו נתנאל לעיל דף ד׳ ע״ב בד״ה מעיקרא דדינא ע״ש ועיין כאן בחידושי הרשב״א ז״ל והנלע״ד כתבתי ודו״ק:
שם מתקיף לה ר׳ אבא בר ממל א״כ נערה המאורסה דבסקילה היכי משכחת לה. הא דלא אסיק אדעתא דאיכא לאוקמי בקידושי שטר היינו משום דלא ס״ד דאיכא שום מעליותא בקנין שטר יותר מבקנין כסף א״כ כי היכי דאשכחן דשטר לחוד קונה ה״נ אית לן למימר בכסף כיון דקרא גופא לא מוכח דאיירי דוקא דמקדש והדר בעיל משא״כ למסקנא דחי שפיר דשאני שטר שגומר ומוציא א״כ משכחת לה באישות משא״כ בכסף כדפרישית בסמוך וק״ל:
שם א״ל אביי ע״כ לא פליגי ר׳ ורבנן אלא באחר אבל בעל ד״ה עושה בעולה שלא כדרכה וקשיא לי מאי מקשה אביי דלמא הא דלא פליגי אלא באחר אבל בבעל כ״ע מודו היינו לבתר דכתיב בעולת בעל דמהכא ילפינן הא מילתא בסמוך בין לרבי ובין לרבי יוחנן אלא דלרבי מגופא דקרא ולר״י מדכתיב בעולת בעל ולא כתיב בעולת איש ולפ״ז שפיר קאמר ר׳ יוחנן דאי לאו קרא דבעולת בעל דממילא דרשינן תרתי לא הוי ידעינן כלל דאשה נקנית בביאה לחוד דאי מובעלה הו״א עד דמקדש והדר בעיל ונערה המאורסה הו״א דאיירי שבא עליה הבעל שלא כדרכה ואפילו אי הוי כתיב בעולת איש הוי מוקמינן לה לגופא שהבעל קונה בביאה כדרכה דאי מובעלה הו״א עד דמקדש והדר בעיל ואכתי שלא כדרכה לא הוי שמעינן משום הכי איצטריך ליה דרשה דבעולת בעל דשמעינן כולהו. ואפשר דפשיטא ליה לתלמודא מסברא דבעל עושה בעולה שלא כדרכה דכתיב משכבי אשה הוקשו שתי משכבות להדדי ומהני הקישא נמי דלא הוי בתולה והא דדרשינן לה לקמן מבעולת בעל וכן פרש״י כאן היינו דוקא לענין דאין אחר עושה ודו״ק:
שם ורבי יוחנן האי ובעלה מאי עביד לה. קשיא לי דלמא איצטריך ובעלה למימרא דבעולה נמי יוצאה בגט דכתיב בהאי קרא דלא תימא כיון דבעולת בעל אסורה נמי לבני נח ובב״נ לא מהני גיטא לא מהני נמי בישראל דמי איכא מידי דלב״נ אסור ולישראל שרי קמ״ל דמהני ואפשר דמדאיתקשו הוויות להדדי מקשינן וכ״ש דא״ש למאן דדריש אחרי אשר הוטמאה למחזיר גרושתו מן הנישואין א״כ ע״כ דמהני בה גיטא ודו״ק:
שם סד״א תיתי בק״ו מיבמה. וקשה מאי ס״ד דשייך האי ק״ו א״כ לישתוק מבעולת בעל וליליף כולה מילתא מיבמה ואפשר דשפיר הוי ידע דליכא למילף אשה מיבמה דאיכא למיפרך מה ליבמה שכן זקוקה ועומדת משא״כ לאמה העברייה קס״ד דלא הוי פירכא כיון דאיכא למילף בבנין אב מאשה בק״ו מיבמה ואתיא מבינייהו דנהי דבבנין אב לחוד לא מצי למילף אמה מאשה משום דאיכא למיפרך מה לאשה שכן קנינה לשם אישות אבל מיבמה לא משמע ליה האי פירכא כיון דאיכא ק״ו וכל זה נשים בק״ו דאע״ג דקנינה לשם אישות אפ״ה כסף אינו קונה וביאה קונה אלמא משום אולמא דביאה משא״כ בהא דפריך שכן זקוקה ועומדת לא שייך לומר דכל זה נשים בק״ו כמ״ש התוס׳ לעיל דף ד ע״ב בד״ה שכן זקוקה ועומדת ובזה נתיישב׳ קושית מהרש״א ז״ל בסמוך ודו״ק. ולולא דמסתפינא מרבוותא היה נ״ל לפרש בדרך אחר דהא דאיצטריך למעט אמה העברייה דאינה נקנית בביאה לאו בתחלת קנינה לשם שפחות איירי בזה אין סברא כלל שתקנה בביאה ולא שייך כלל ק״ו דיבמה אלא לענין ייעוד איירי שאם בא לקיימה לשם אישות ע״י ייעוד נמי אינה ניקנית בביאה אלא צריך לייעדה בכסף דוקא כדקתני לקמן כיצד מצות יעוד ומשמע התם דהייעוד הוא ע״י מעות הראשונים או על ידי עבדות שנשאר עליה שיעור שוה פרוטה וכי אפשר נמי דמיקרי יעוד ע״י שטר כמו שאפרש לקמן דף ט״ו אבל בביאה גרידא לא אשכחן דמיקרי ייעוד ולא קני לה כיון דהאב אינו מתרצה עכשיו בביאה וו והא״ש דלא שייך הכא האי פירכא דאין קנינה לשם אישות משא״כ לעיל דף ד׳ ע״ב דקאמר אמה העברייה תוכיח שאינה נקנית בביאה התם ודאי שאינה נקנית בתחילת קנינה לשם שפחות איירי דתוכיח מיהא הוי לכך מקשה שפיר מה לאמה שאין קנינה לשם אישות דבזה נתיישב׳ קושיית התוספות שם בד״ה ת״ל ובעלה ע״ש דוק ותמצא. והיינו נמי דאמרינן בסמוך דס״ד דהקישה הכתוב לאחרת ופשטא דקרא דהקישה לאחרת הא כתיב אם אחרת יקח לו והיינו כשמקיימה לשם אישות הוא דהקישה לאחרת דעלה כתיב שארה כסותה ועונתה לא יגרע אבל בענין שפחות שלה לא שייך להקישה לאחרת דהאי אמה והאי אשה תדע מדלא ילפינן מהאי הקישא שיהא מעשה ידיה של אשה לבעלה מדאורייתא כמו שמעשה ידי האמה לרבה וכן לענין מזונות אמאי לא ילפינן מהאי הקישא ולמאי דפרישית א״ש דהקישא היינו דוקא כשמייעדה כדכתיב אם אחרת יקח. ולפ״ז נתיישב ג״כ מה שהקשו התוס׳ לעיל דף ג׳ ע״ב אמאי לא יליף קנין כסף באשה מהקישא דאחרת ולפמ״ש לק״מ דאשה מאמה לא ילפינן אלא מייעוד שלה ובאמת בייעוד גופא לא ידעינן דבכסף אלא לבתר דאשכחן קידושי כסף מן התורה כנ״ל נכון לולי שהקדמונים לא כתבו כן ודו״ק:
(קונטרס אחרון) דף ט ע״ב גמרא ההיא מיבעיא ליה זו נקנית בביאה ואין אחרת נקנית בביאה סד״א תיתי בק״ו מיבמה כו׳. וכתבתי דלולי פירוש הקדמונים היה נ״ל לפרש דהא דאיצטריך למעט דאין אמה העבריה נקנית בביאה לאו אתחילת קנינה לשם שפחות איירי אלא לענין דאין נקנית בייעוד לשום אישות בביאה לחוד אלא בכסף ולפ״ז נסתפק לי אם נקנית בייעוד ע״י שטר והפוסקים לא כתבו מזה כלום וצ״ע: שם א״כ ניכתוב רחמנא או בעלה. נ״ל דה״פ דרבא ס״ל כר״י דיליף קידושי ביאה מבעולת בעל דאי מובעלה הו״א עד דמקדש והדר בעיל וא״כ א״ש דליכתוב או בעלה ותו לא איצטריך קרא דבעולת בעל אלא ע״כ דלא מצי למיכתב או בעלה דאיצטריך ובעלה לכדרבא וא״כ אכתי לא הוי ידעינן הא דרבא דהו״א דמקדש והדר בעיל משו״ה איצטריך קרא דבעולת בעל והשתא שמעינן כולהו כן נ״ל:רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
(קונטרס אחרון) דף ט ע״ב גמרא ההיא מיבעיא ליה זו נקנית בביאה ואין אחרת נקנית בביאה סד״א תיתי בק״ו מיבמה כו׳. וכתבתי דלולי פירוש הקדמונים היה נ״ל לפרש דהא דאיצטריך למעט דאין אמה העבריה נקנית בביאה לאו אתחילת קנינה לשם שפחות איירי אלא לענין דאין נקנית בייעוד לשום אישות בביאה לחוד אלא בכסף ולפ״ז נסתפק לי אם נקנית בייעוד ע״י שטר והפוסקים לא כתבו מזה כלום וצ״ע: שם א״כ ניכתוב רחמנא או בעלה. נ״ל דה״פ דרבא ס״ל כר״י דיליף קידושי ביאה מבעולת בעל דאי מובעלה הו״א עד דמקדש והדר בעיל וא״כ א״ש דליכתוב או בעלה ותו לא איצטריך קרא דבעולת בעל אלא ע״כ דלא מצי למיכתב או בעלה דאיצטריך ובעלה לכדרבא וא״כ אכתי לא הוי ידעינן הא דרבא דהו״א דמקדש והדר בעיל משו״ה איצטריך קרא דבעולת בעל והשתא שמעינן כולהו כן נ״ל:רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush